גורמים המשפיעים על איכות קליפת הביצה

רבות דובר על ההתקדמות הגנטית האדירה בפטמים לאורך 50-60 השנים האחרונות. עם זאת, לאורך אותה תקופה, תרנגולות להטלה התפתחו ממטילות עונתיות, לקו הגנטי בעל התפוקה הגבוהה שאנו מכירים כיום. התהליך כלל שינוי מעופות שמפיקות שניים עד שלושה מחזורי הטלה בשנה, למטילות עם יכולת להטיל 500 ביצים במהלך שנתיים של חיים.

במהלך התקופה הזאת, התרחש קיצור משמעותי של המחזור בגוף התרנגולת, מ-26-27 שעות לקרוב ל-24 שעות למחזור. שינוי זה, שקיצר את הזמן לייצור ביצה, נגרם בעיקר עקב קיצור הזמן הנדרש ליצור הקליפה. משמעות הדבר שיש להקפיד יותר, על מילוי מלא של כל הדרישות התזונתיות, של העוף. אם לא נעשה כן, נתקל בפגיעות באיכות הקליפה, שיגרמו לנזק כלכלי, עקב עלייה ברמת הביצים בעלות קליפה דקה, שבורה או סדוקה. לחצו לפתרונות השבחה תזונתית לקידום ושיפור איכות קליפת הביצה >>

מאמר זה לא יעסוק בגורמי מחלה שפוגעים באיכות קליפת הביצה, מאחר וגורמים אלה מטופלים על ידי תכנית חיסונים מסודרת במהלך תקופת גידול הפרגיות. במקום זאת, המאמר יעסוק בהיבטים תזונתיים וממשקיים. ראשית, יש להבין את תהליך היווצרות הביצה, דבר הדורש הבנה לדרישות הסידן של התרנגולת לאורך המחזור של 24 השעות.

 

מעגל ייצור הביצה

הבנת תהליך היווצרות הביצה עוזר לנו להבין את רמת הדרישה לסידן במזון המטילות. רמות הסידן הנדרשות תלויות בשעת היום ובמועד ההטלה. מרבית המטילות החומות מטילות בשעות הבוקר המוקדמות, והחלמון הבא משתחרר מהשחלה 10 דקות לאחר ההטלה. מיד לאחר מכן,  מופרש חלבון סביב החלמון במגנום, ולאחר מכן התפתחות הקרומים הפנימיים במיצר. תהליך זה אורך בין 5 ל-6 שעות, לאחריו הביצה נכנסת לרחם, שם החלבון עובר הידרציה במשך 4-5 שעות.

במהלך 12 השעות הבאות, נוצרת הקליפה ע"י "זריעה" של מלחי סידן (קלציום קרבונט, סידן פחמתי). הפיגמנטציה והיווצרות הקוטיקולה הסופית מתרחשות בשלבים האחרונים ברחם, ממש בסמוך להטלה, והמחזור מתחיל שוב.

מפתח:

• הטלת ביצה ושחרור החלמון הבא מהשחלה
• תחילת היווצרות הקליפה
• סיום היווצרות הקליפה
• פיגמנטציה והפרשת הקוטיקולה הסופית

תרשים 1. שלבי היווצרות הביצה

 

תרשים 1 מציג את השלבים בהיווצרות הביצה לאורך המחזור של 24 השעות, ותכנית התאורה של התרנגולת. התרשים מציג כצד מרבית הקליפה הסידנית נוצרת בשעות החשכה, כאשר לתרנגולת אין גישה למזון.

 

הקליפה נוצרת מסידן פחמתי (CaCO₃), המטילה תבצע מטבוליזם של כמות הגדולה ממשקל כלל השלד שלה במהלך מחזור ההטלה על מנת לייצר את הקליפה. לתרנגולת יש קיבולת מוגבלת של מאגרי סידן, בעיקר בעצמות מדולריות ובאזור מסוים בקיבת השרירים, לאחר שסידן מהמזון עובר את הזפק. כלומר, מקור, איכות וגודל חלקיקי הסידנית במזון, משפיעים על זמינות הסידן, יחד עם היחס בין סידן לזרחן, וההשפעה של מיקוטוקסינים מסוימים על מטבוליזם של ויטמין די: אחראי על ייצור חלבונים קושרי-סידן בדם.

 

מקורות הסידן 

המקור העיקרי של סידן במזון התרנגולות הוא סידנית, סלע משקע שנוצר מקלציט וארגוניט מיצורים ימיים שחיו לפני מיליוני שנים. סידנית מכילה בעיקר סידן פחמתי, אבל לא כל מקורות הסידנית זהים, והאיכות והניקיון שונים משמעותית בין המקורות השונים. יכולים להכיל תכלילים של מלחי מגנזיום, סיליקה, חמר ומתכות כבדות.

סידנית מגיר דולומיט היא המקור הזול ביותר לסידן, אבל מומלץ להימנע ממנה משום שהיא עשויה להכיל רמות גבוהות של מגנזיום, שמתחרה בסידן במעי והופך אותו לבלתי-זמין עבור התרנגולת.

באזורים בהם יש מרבצי שיש, שאריות השיש נטחנות ומשמשות כמקור לסידן. שיש הוא סלע מטמורפי, כלומר עבר חשיפה לטמפרטורות ולחצים גבוהים, שיצרו מבנה גבישי חזק. השיש יכול להיווצר מקלציט או דולומיט ופעמים רבות הוא מורכב מקלציום מגנזיום קרבונט (CaMg(CO₃)₂) ולא מקלציום קרבונט. הרמות הגבוהות של המגנזיום, יחד עם קשיות גבוהה, הופכות אותו לפחות מתאים לייצור קליפת ביצה.

קונכיות צדפות מאובנות גם הן בשימוש לעתים, אבל לרוב הן מהוות תוסף ולא מקור עיקרי בשל עלותם הגבוהה. הן יכולות להיות מקור לסידן איכותי וזמין עבור העופות.

 

איכות מקור הסידן

כאמור, קיימת שונות גדולה באיכות הסידניות בשל רמות תכלילים שונות. בספרות ניתן למצוא כי סידנית מכילה 38% סידן, אולם בפועל, תכולת הסידן נעה בטווחים של 32-38%, כך שרמות הסידן עשויות להיות בהערכת יתר, והתוצאות כתוצאה מכך קשות. כלל אצבע פשוט הוא שככל שרמת הסידן בסידנית גבוהה יותר, רמת התכלילים האחרים פוחתת. הפרשי המחיר לרוב אינם משמעותיים, לכן משתלם להשקיע קצת יותר כדי להבטיח איכות גבוהה יותר ואמינות.

קשיות ומסיסות גם הן משתנות בין מקורות הסידן השונים, בהתאם לצורת היווצרות הסידנית. ניתן לבצע מבחני מסיסות בקלות במעבדה על ידי הוספת כמות סטנדרטית של סידנית לחומצת מלח, ומדידת זמן המסה. עם זאת, יש להקפיד על מדידה של דגימות בעלות גודל חלקיקים זהה. מאחר ולחלקיקים קטנים יותר יש שטח פנים גדול יותר ולכן יתמוססו בקצב מהיר יותר.

 

גודל חלקיקים

מרבית קליפת הביצה נוצרת במהלך הלילה, בזמן זה לתרנגולת יש מקורות סידן מוגבלים. מטילות צורכות באופן טבעי כ-30% מדרישת הסידן היומית שלהן בשעות הבוקר, 60% מהסידן במהלך 3 שעות האור האחרונות של היום. בשאר הזמן, הן בוחרות בצורה סלקטיבית את המזון שמושך אותן. צריכת המזון עולה בסוף היום כדי להבטיח שרמות האנרגיה יספקו אותן במהלך הלילה. מטילות יצרכו יותר קלוריות בשעות אחר הצהריים, ויגבירו צריכה של סידנית בשעות אלה, כדי לעמוד בדרישות הסידן הדרוש לייצור הקליפה.

מחקר שפורסם ב-1990 (Chen and Coon) הוכיח כי קליפת הביצה השתפרה ככל שגודל חלקיקי הסידנית במזון עלה. מאחר וקיבולת מאגרי הסידן מוגבלת, לגודל חלקיקי הסידנית חשיבות גבוהה. חלקיקים קטנים מקוטר-1 מ"מ עשויים לעבור יחד עם שאר המזון דרך קיבת השרירים אל התריסריון, שם יש נוכחות של מלחי מרה אשר מעלים את ה - Rao and Roland, 1989) PH). במצב זה הסידן אינו זמין. לכן רוב חברות הטיפוח ממליצות על שימוש בסידנית המכילה חלקיקים בגדלים שונים: שליש בצורת אבקה, כדי לחדש את מלאי הסידן בעצם המדולרית במהלך הבוקר, ושני שלישים סידנית גסה בקוטר 2-4 מ"מ שישהו בקיבת השרירים וישמשו לייצור הקליפה.

סידן נאגר בעצמות בצורת סידן-זרחני. לכן בעת שימוש בסידנית דקה בלבד, יש להגדיל את רמות הזרחן במנה כדי לפצות על אבדן הזרחן המופרש, כאשר סידן משונע מהעצמות המודולריות אל הרחם.

 

יחס סידן לזרחן

בכניסה להטלה, בגיל 18 שבועות, משקל העוף הוא כשני שליש מהמשקל הצפוי למטילה הבוגרת. כלומר, בתקופה הראשונה להטלה התרנגולת מעלה משקל גוף. עם זאת, עודף זרחן משפיע בצורה שלילית על איכות הקליפה בשל קשירתו לסידן במעי, מה שהופך אותו לבלתי זמין. מסיבה זו יש להקפיד על יחס סידן/זרחן במנה לאורך כל עונת ההטלה. מומלץ להזין ביחסי סידן:זרחן של 1:7 כשהתרנגולת גדלה (גיל צעיר), ולעבור ליחס של 1:10 כשהתרנגולת מסיימת לגדול.

ניתן להגיע ליעד זה על ידי הפחתת רמות הזרחן במנה, ו/או על ידי העלאת רמות הסידן מ-3.7 ל-4.2% ככל שמשקל הביצה והקליפה עולים.

 

מיקוטוקסינים ואיכות הקליפה

חשיבותו של ויטמין D לאיכות הקליפה ידועה, אך פחות מובנת השפעתם של מיקוטוקסינים על ויטמין D. ויטמין D, או כולקלציפרול, מומר במיקרוזומים בכבד ל-25-hydroxycholecalciferol ולאחר מכן מומר ל-1,25-dihydroxycholecalciferol  במיטוכונדריה בכליה (DeLuca, 2008). מולקולה זו קיימת במעי ובעצמות, ומאפשרת שינוע של סידן מהמעי לעצמות ולרחם. המולקולה  25-hydroxycholecalciferol הינה סלקטיבית לקליטת יוני סידן במעי הדק (Phandis & Nemere, 2003).

אפלטוקסין ואוכרטוקסין A פוגעים בכבד ובכליות בהתאמה, ובכך פוגעים במטבוליזם של ויטמין D. פגיעה זו מגבילה את יכולת התרנגולת לספוג סידן מהמזון ולשנע אותו לרחם ולעצמות המודולריות (Verma, 2006). זרלנון מקושר גם כן לפגיעה באיכות הקליפה ע"י קשירתו לסידן במעי ופגיעה בזמינותו.

 

איור 2. מטבוליזם של ויטמין D בתרנגולת (מתוך Verma, 2006)

 

גורמים נוספים

ניסוי שנערך במטילות באוניברסיטה של ברלין הראה כי לצריכת תוספים פיטוגנים במזון השפעה חיובית על עיכול סידן, זרחן ומזונות נוספים. המנגנון אינו מובן במלואו, אך יתכן שהדבר נגרם כתוצאה משיפור במבנה המעי, ויחס ווילי לקריפטות שגורם לשיפור הספיגה. תצפיות שדה הראו שאיכות הקליפה נשמרת ואף משתפרת כאשר מוצרים פיטוגנים של BIOMIN מוספים למזון, ושאחוז הביצים השוליות יורד, הן בלהקות רבייה והן במטילות ביצי מאכל (נתונים של BIOMIN).

 

לסיכום

העלייה ביצרנות של תרנגולות רביה ושל מטילות מסחריות מגבירה את המטבוליזם והשינוע של סידן מהמעי לעצמות ולרחם לטובת ייצור הקליפה. כדי למצות את הפוטנציאל הגנטי הגלום בתרנגולות, מומלץ לשים לב לממשק ההזנה של העופות. 

מוצרים לקידום ושיפור איכות קליפת הביצה >>